גרג שניידר חיים צסלר ומנחם הכהן באזכרה

20 נובמבר 2011 / כ' בחשון התשע"ב

"נפל לתוך פי מאמרם זיכרונם לברכה: עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחוצה לארץ שיתקבעו בארץ ישראל. אמרתי לי לכשיקבעו עצמם בארץ ישראל, אותו אדם המפתח בידו".  ש"י עגנון, אורח נטה ללון, על פי מסכת מגילה דף כ"ט

אודסה

ש"י עגנון בא לביקור בבוטשאטש, עיר הולדתו בגליציה (לימים אוקראינה), לאחר מלחמת העולם הראשונה (1930) , שבה נזרעו זרעי "רצח העם" (ג'נוסייד) היהודי.  היה זה ימים רבים, כמעט חצי יובל שנים, לאחר שיצא מבוטשטש לאודסה ומשם ליפו שבארץ ישראל.

האפוס הגדול שלו "אורֵח נָטָה לָלוּן",רומן ענקי על החיים באוקראינה ובפולין ערב מלחמת העולם השנייה, פורסם פרקים פרקים ב"הארץ" והפרק האחרון שלו נתפרסם ב-7 באפריל 1939 , חמישה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ביוזמת הנאצים.

יו"ר וועדת פרס נובל ציין כי הספר הינו, אולי, הינו פסגת יצירתו ופרופסור דן לאור מציין כי זוהי פיסגה ספרותית של הספרות העברית במאה העשרים.

בעיניהם של רבים,ואני נמנה על הרוב הזה, זהו הרומן הטוב ביותר שנכתב אי פעם על ידי סופר ישראלי על יהודי מזרח אירופה.

ומדוע אני מציין זאת?

סיבה הראשונה הינה שהאנשים שהוא מתאר בספרו זה הינם אנשים, שמעטים כמוהם ברחבי אוקראינה בפרט ובמזרח אירופה בכלל. הוא תאר ניוון ומחיקה של קהילה, "שטייטל", ערב השואה, לאחר ששב מביקור בעיירה שלו, בשנת 1930.
"השטייטל" היהודי קרס, נמחק על ידי הנאצים ועוזריהם – ובהם הרומנים שמחקו את יהודי אודסה עד האחרון שבהם,למעט אלה שנמלטו ל"פרטיזנקה" או ירדו למחתרת. לימים, יכתוב עגנון את סיפור קהילתו הנשרפת בפרקים ,פרקים, שנושאים את השם "עיר ומלואה" (ויצאו לאור אחרי מותו).

כך נמחקה קהילה יהודית מגוונת ביותר שכללה, חסידים מתנגדים ומשכילים ובתוכם ציונים וטריטוריאליסטים ואוטונומיסטים ועוד.


גרג חיים ניצולה מנחם הכהן ושירה באודסה

הסיבה השנייה -  היא אותם ריבוא אנשים, אלפי יהודים שהגיעו לאודסה, שבו אליה, לאחר השואה, והיום הינם קשישיה של העיר , שנתמכים על ידי וועידת התביעות נגד גרמניה שמממנת , בין היתר, את פעילות "חסד"- ארגון יהודי שמסייע לכל אותם קשישים,שהינם אחרוני היהודים באודסה, שחוו את המלחמה הנוראית.

לכינוס , שנערך ביוזמת "לימוד" לדוברי רוסית, ברחבת הזיכרון ליהודי אודסה שנרצחו ב"רצח העם", שאחראים לו הרומנים תומכי הנאצים ובראשם ז'אן אנטונסקו, הגיעה שארית הפליטה. הם עמדו,בסבלנות אין קץ, והחזיקו בידיהם פרח להניח על אנדרטת יקיריהם. 

"רצח העם" הנורא שביצעו הנאצים והרומנים , שבמהלכו –החל מסוף 1941 ועד לחורף 1942 – נרצחו לפחות מאה אלף מיהודי אודסה וטרנסניסטריה, הינו אירוע שהם אינם שוכחים.

לאירוע זה הגיעו מכובדים מישראל ומהעולם.

ובהם: מנכ"ל וועידת התביעות –גרג שניידר, סגן נשיא וועידת התביעות ורבה היוצא של יהדות רומניה הרב מנחם הכהן, מייסד "לימוד" לדוברי רוסית חיים צ'סלר, חבר נשיאות וועידת התביעות ויושב ראש ארגון הפרטיזנים ברוך שוב, נציגת הג'וינט שירה גניש, שגריר ישראל לאוקראינה ברוך דינאל, ראש המחלקה הבינלאומית בעירית אודסה , נציג מדינת ישראל ויועץ הנשיא שמעון פרס –יורם דורי ורבים אחרים.

חסד

זמן קצר לפני כן, במסגרת סמינר "לימוד" לדוברי רוסית, ערך מנכ"ל וועידת התביעות נגד גרמניה, גרג שניידר, ביקור אצל שתי מטופלות של ארגון "חסד".

אל הביקורים הללו הגיעו הרב מנחם הכהן , שירה גניש, חיים צ'סלר, יורם דורי ואנשי "חסד" המקומיים שמטפלים במבוגרים הגיבורים שתש כוחם.

באמצעות כספי וועידת התביעות ניתן סיוע לשמונים ושמונה אלף יהודים ניצולי שואה מתוך מאה ושישים אלף מטופלים ברחבי חמ"ע, אומר לי גרג שניידר.

"המקורות למימון הסיוע, כמאה מליון דולר לשנה (השנה הסכום יגיע ליותר ממאה ועשר מליון דולר לשנה), הינם שונים אבל מרביתם ממשלת גרמניה", אומר שניידר.

"וועידת התביעות ניהלה מו"מ עם ממשלת גרמניה והעלינו טענה שאנו רוצים לקבל עבור הניצולים לפי הרמה שניתנת באירופה. מי שמצוי במצב הגרוע ביותר מקבל סיוע של 24 שעות שבועיות טיפול ואלה שמצויים במצב טוב יותר מקבלים 10 שעות תמיכה בשבוע. באה אישה שמסייעת להן בכל עניין שדורש הפעלה", הוא אומר.

כשעלינו במדרגות אל הדירות הקטנות בקצה של חצר אודיסאית טיפוסית אמר לי הרב מנחם הכהן, כי בביקוריו אצל יהודים ברומניה הוא היה עד לתנאי חיים גרועים יותר שבהם חיו יהודים קשישים. "המצב כאן מעט יותר טוב" הוא אמר לי.
וועידת התביעות מסייעת לניצולים אבל מסייעת גם בחלוקת פנסיה (השלמה לפנסיה המקומית).

גרג וניצולה באודסה

"בנינו עם ממשלת גרמניה תוכנית סיוע עד לשנת 2014 : ניצולים שהיו במחנות יקבלו פנסיה וסיוע ואלה שהיגרו למדינות שהינן חברות באיחוד האירופי יקבלו סיוע. היום אנו נאבקים למתן סיוע לאותם ניצולים שחיים במדינות שאינן חברות באיחוד האירופי", אומר שניידר.

הדור הבא
הדור שחווה את "רצח העם" הנורא באודסה הולך ומתמעט.

הניצולים חיים כאן והם ,בעצם, הדור שהיה עולל, תינוקות וילדים קטנים, באפוס של ש"י עגנון, אורח נטה ללון.
הצעירים של היום, נוער "לימוד" לדוברי רוסית, עוסקים בלימוד המורשת. הם מקשיבים להרצאתה של נטשה יגורובה על "השטייטל", שהיא מצלמת בשארית כוחותיה ושארית כוחותיו של בעלה הצלם. "התקציבים שלנו הם המעט שיש לנו",היא אומרת לי.

בעיר חמלניצקי היא צילמה אישה יהודייה, ניצולת שואה, שלא מפסיקה לצעוק . היא נתמכה על ידי "חסד" וזכתה לסיוע. במקום אחר, סביר להניח, שלא הייתה מאריכה חיים ללא סיוע.

בעיר ברשאד היא צילמה בית כנסת אותנטי עשוי חימר ואבן.

אבל הגיבור שלה, הקשיש מוייסי יזראלוביץ, שמקיים טקסים לקשישים והניצולים, באורח קבע, הוא דמות טיפוסית לאחרוני הניצולים, שבסוף חייהם שבים אל החיים היהודיים המלאים.

היא הנציחה אותו מקיים טקס בעיירה שלו.
מוייסי יזראלוביץ הלך לעולמו בשנת 2009 . הקשישים כבר לא נפגשים מאז בימי שבת, כפי שהיה נהוג בחייו.
תלמידי "לימוד" לדוברי רוסית ממשיכים דרכו על ידי האזנה, קריאה, והשתתפות בשיעורי יהדות ותרבות יהודית, לאחר שבעים שנות קומוניזם.

הרב מנחם כהן אומר לי על כך: "אני רואה ב"לימוד" את הבנאי העיקרי של מה שאני מכנה "האמצע היהודי" בחמ"ע שמחוייב המציאות שהרי אי אפשר להתגרש מהמצב של היותך יהודי ואי אפשר להתגרש מהמצב של היותך אנושי. ולהיות יהודי זה קודם כל להיות אנושי לעילא ולעילא".